זה כל כך קשה ללמוד כשבכל פעם שאני מתיישבת וקוראת או מקשיבה לשיעור מוקלט זה נשמע בסדר,אני יכולה להתמודד עם זה,עד שמגיעים לחלק התכלס,ואז אני מאבדת את זה. כאילו, יש רשימות שזה מקבץ דטה מסוג מסוים,אוקי, וכותבים את זה ככה,וכדי לייבא דטה מסוים עושים..עושים מה..
המצב שלי פשוט אבודד אפילו 3 יחל סיימתי בלחץ. כלומר השאלון הראשון הלך מצוין והשני הרבה פחות כי גם חצי ממנו נתנו ללמוד לבד,אבל לי לקח יותר זמן להגיע לציון 90 מאשר שאר הכיתה. אני שונאת את זה כל כך. אני לא מאמינה שב3יחל אני לא מצליחה. לא אכפת לי שאני לא יגע בחומר הזה יותר בחיים,אני לא הצלחתי להתמודד עם חומר שילדים אחרים כן. מה זה אומר עלי?
אני לא משקיעה מספיק זמן במוח? אני יותר מידי עושה דברים מנוונים? כל הילדים בשכבה שטובים במתמטיקה גם משיקיעים הרבה זמן בדברים מנוונים. זה כל כך מתסכל,אבל ממש. אני שונאת את זה שיש קורונה כבר כמה חודשים ויש לי הרבה יותר זמן אבל לא נצלתי את זה כדי לדעת חומר ברמה של 5 יחל . אני חושבת שאפילו שכחתי מזה. ניסיתי פעם אחת לשבת ללמוד חומר של 4 יחל ואיך שהופיע משפט כזה עם יחס של משולשים ראיתי שחור בעיניים.
אני יודעת שלא צריך מתמטיקה לתכנות. זה בולשיט. צריך חשיבה מתמטית\לוגית. זה לא אותו דבר. ואני לא יודעת אם יש לי חשיבה כזו או לא. זה משתנה לפי הסיטואציה או המצב רוח לי באותו רגע. אבל רוב הזמן לא. לקחתי דוגמא למשל. הורדת קובץ. אני לא יודעת איך מתכנתים את הפקודה הזו אבל *אני חושבת* שכשמורידים קובץ יש את כל הפקודות שלו כלומר סוג של כתובת,לא יודעת באמת. כמו די אן אי ואר אן אי. אז יש את הקובץ,ומה שאנחנו מורידים זה האר אן איי. אז לפי "הצד הלוגי" של החשיבה,אני רואה בראש שלי איש קטן שם בתיקיה חתיכה חתיכה מהאר אן אי.
ולפי "הצד היצירתי" (בקטע של מוח ימני ומוח שמאלי) אני רואה תיקיה וממנה עפים לכל כיוון מלא העתקים שלה במהירות,וברקע יש קשת בענן ומוזיקה קצבית. זה..נשמע קצת נונסנס.
אני באמת לא רואה את עצמי עושה את זה אבל אני הולכת ללמוד את זה גם אם זה יהרוג אותי. כן,אני צריכה להוכיח לעצמי שאני לא טפשה כמו שאני חושבת. כן,אני צריכה אישור לזה. זה מעצבן אותי שכל מה שמצריך רק יצירתיות כמו ציור ועיצוב הולך לי בסדר גמור ואז כשצריך מוח אני נתקעת. למשל אני לא מציירת דיגיטלי כי לראות את כל הכפתורים והאפשרויות פשוט עושה לי כואב. ואני ממש רוצה לצייר דיגיטלי. התוכנה שנראית הכי נקייה היא פרו קרייט אבל אין לי כרגע כמה אלפים לאייפד. אולי בעתיד. הלוואי שזה היה הפוך. יצירתיות זה כל כך קל,אם הייתי טובה בקטע הלוגי והטכני,הכל היה מסתדר ממש.
יש לי משהו שאני רוצה לעשות עם זה. עם תכנות. אני לא אעיז לכתוב אותו כאן או בשום מקום. אני לא אספר את זה לאף אחד עד שאני יעשה את זה. זה לא אמונה תפלה שאז זה לא יתגשם,זה פשוט שאנשים לא יודעים לסתום את הפה,וגם אני לא צריכה את הדיעה של אף אחד על זה. אם אספר על זה או על כל דבר אחר שאני רוצה לעשות,טוב לא יצא מזה. סתם מיותר.
אבל כשאני יעשה את זה,אולי מעטים ישמעו. אני לא אוהבת לספר ממש. אם אעשה את זה זה גם יהיה תחת שם בדוי. אבל הכי חשוב זה יהיה שווה שנים של סבל ,וזה יהיה יצירת האמנות שלי. זה יהיה מאסטר פיס. אני בטוחה בזה. אם אני אצליח לעשות את זה כמו שאני רוצה,אני יודעת שזה יהיה בין הטובים בתחומו. אני לא בטוחה בהרבה דברים,אני לא יודעת עד כמה אני באמת טובה בדברים,אבל משום מה בזה אני נורא בטוחה. ואני חושבת שזה מה שעוזר לי להתקדם. לא מהר,כמעט לא,אבל רק כמעט. מה שכן הוא שלא נטשתי את זה,לא יצאתי מהמסלול אז הקצב אפסי אבל לא אפס :))
;){kind=link}